תקציר שאלת המאזין/ה
יונה ליאור מספרת על תינוק עם בעיות שינה ובוכה כל הזמן, ואיך ניתן לעזור להבין את התינוק ולהעניק לו מסגרות, ואורח חיים רגוע, ושלווה.
מנחה: אמרת לי יום אחד ככה זרקתי לי בחצי משפט שיצא לך כבר לראות תינוקות שהם בדכאון.
יונה ליאור: ועוד איך.
מנחה: מה זה תינוק בדכאון, איך תינוק יכול להיות בדכאון? למה?
יונה ליאור: את יודעת אני אתחיל לספר לך משהו אחר בנושא הזה. תקשיבי קיבלתי אלי איזה פציינטית אלי לאבחון עם תינוק שהגיע. והיא מאוד מאוד התנצלה שהיא צריכה להגיע עם התינוק אבל מה שקורה פשוט אין לה איפה להשאיר את התינוק ואז היא מגיעה. אז אמרתי לה אין לי בעיה אני כל כך אוהבת ילדים, בכלל אנשים, אז מה אכפת לי לדבר.
אבל כשהיא נכנסה, היא הרגישה מאוד כזה חוסר שקט ואמרה לי "מאז שהוא נולד, שיהיה בריא, אין לנו בדל רגע פנאי. הוא ישן חמש דקות וחמש דקות הוא מתעורר, זאת אומרת חמש דקות אחרי זה הוא מתעורר. אנחנו פשוט ממוטטים, גם אני, גם בעלי, אנחנו כבר עושים משמרות, הבנו שאנחנו עושים משמרות כדי שנוכל לתפקד, כדי שנוכל לשרוד את כל התהליך הזה אבל פשוט אין לנו יום ואין לנו לילה. הוא אוכל, יונק, ישן חמש עשר דקות ובוכה. וכל הזמן בוכה, וכל הזמן הריטואל הזה".
ואז אני שמה לב שבעצם מה שקורה, באמת אנחנו מתחילות לעשות את הבאחון, לא מספיקה להגיד איזה מילה והתינוק מתחיל לבכות, ואז מה שנקרא היא מתחילה להניק אותו, 2-3 דקות, עוד פםע הוא נרדם, עוד פעם היא שמה אותו בתוך העגלה...
מנחה: וחוזר חלילה..
יונה ליאור: בפעם הרביעית שאני רואה את הדבר הזה אני אומרת לה "תקשיבי, עוד פעם אחת את נוגעת בו אני לא יודעת מה אני עושה לך... כי את יודעת מה את עושה לתינוק הזה? כל פעם שהוא עושה את התנועה הזו ואת ישר רצה ומניקה אותו, הוא מבין שבעצם בעתיד כל פעם שיכאב לו משהו או שיציק לו משהו, או שמשהו יגרד לו, הוא צריך לשים משהו בתוך הפה כי זו הדרך להעביר את הכאב...
מנחה: כאילו מפתחת לו הפרעות אכילה.
יונה ליאור: נכון, בגיל 0. ואז אמרתי לה "תשמעי, תדברי איתו, שימי עליו את היד, תגידי לו הנה אמא פה, הנה פה, הנה זה הנה זה, ואת לא תאמיני – הגברת הזו ישבה מעל שעה וחצי והתינוק הזה כל פעם שהוא בכה היא נגעה בו היא ליטפה אותו, והוא נרגע.
מנחה: והוא נרגע.
יונה ליאור: עכשיו את יודעת, היא חזרה הביתה והיא אומרת "מה אני עושה עכשיו בלעדיך בבית?" אמרתי "אני פה בטלפון, איך שזה קורה תמשיכי לעשות את אותו דבר, אבל תקבעי לו מסגרת של שעות שהוא צריך לאכול."
ואת לא תאמיני איך התהליך הזה השתנה. זה למשל תינוק שאחר כך הוא מפתח שהוא לא יכול לסמוך על עף אחד, שהוא לא יכול להאמין באף אחד, הוא מפתח על עצמו סטיגמות ודברים בעצם שאף אחד לא ירד לסוף דעתו. אותו דבר דכאון – ילדים שלא אוכלים, ילדים שפולטים החוצה, ילדים שהם לא רוצים, שהם מקבועים לאכול...
מנחה: איך מטפלים בתינוק שהוא בדכאון?
יונה ליאור: אז אני אומרת, אפשר לראות את הדברים האלה ואפשר לטפל בזה. את יודעת טעם האוכל זה טעם החיים, זה אנרגיה של החיים. מי לא נהנה מאיזה סטייק, מאיזה צלי, שוקולד? אבל כמובן גם שוקולד בכמויות מסוימות ולא בעודף של כמויות.
אבל אפשר לראות דכאונות ואפשר לטפל בזה והאמא מניקה פשוט להעביר את זה דרך האמא. אפשר לראות כבר תינוקות עם כאבי ראש, תינוקות עם כאבים, תינוקות שאין להם מנוחה שהם מאוד מאוד תזזיתיים, תינוקות שאת יכולה לראות את הגיל ואת יודעת שההשלכות האלה זה בעצם לכל החיים.
את יכולה לראות תינוקות שאם את לא תראי להם איך לעשות דברים, יהיה להם קושי לעשות את הדברים כשהם יהיו גדולים ואז מה שקורה – יש להם בעיה שמשנים להם את התוכנית, שמשנים להם את החיים – זה סוף הדרך סוף העולם. אז אפשר לראות את כל התהליכים האלה דרך העיניים וכמובן לעזור ולטפל בזה.
מנחה: אולי באמת כשמדובר בתינוק אז מטפלים בעצם דרך האמא.
יונה ליאור: גם דרך האמא, וגם דרך ההדרכה של ההורה מול התינוק איך בעצם לתפקד כשיש בעיה כזו וכזו.
מנחה: כן...
