נדון: אבחון חרדות אצל תינוקת על סמך בעיות תזונה
תמצית: אם לתינוקת בת עשרה חודשים בעלת צבע עיניים ירוק כהה מספרת שבתה איננה אוכלת כמו שצריך, ועיקר מזונה הוא מהנקה. התינוקת מאובחנת כסובלת מחרדה ומלחצים, כאשר משמעות צבע עיניה הוא שהיא לא סומכת על אף אחד, אלא רק על עצמה ועל מה שהיא מכירה. התנהגות זו עלולה להיהפך בעתיד לחרדת נטישה. התנהגות זו עלולה לפגוע מאוד בילדה ואף לשנות את הרגלי האכילה שלה עד כדי אכילה מאכלים מתוקים. כדי להימנע מכך יש לטפל גם בילדה במטרה להיפטר מפחדיה, וגם בהורים במטרה להבין את תחושות בתם.
תמצית מקוצרת: יונה ליאור מסבירה כיצד ניתן לפי תזונה וצבע עיניים לגלות חרדות אצל תינוקות בגיל צעיר
תגיות: פחד נטישה, חרדה, תזונה
מנחה: מאזינה על קו הטלפון. שלום לך, בוקר טוב.
מאזינה: שלום וברכה
יונה ליאור: בוקר טוב.
מאזינה: בוקר טוב. אני אימא לילדה בת עשרה חודשים, שצבע העיניים שלה היום הוא ירוק זית כהה.
יונה ליאור: כן.
מאזינה: זה היה ירוק שהלך והתכהה, והיום הוא ירוק זית. ילדה שכמעט לא ינקה, ולא עלתה במשקל. היום מקור התזונה העיקרי שלה הוא יניקה, אבל היא לא מצליחה לעבור לאוכל רגיל. היא כמעט לא אוכלת אוכל רגיל.
יונה ליאור: או.קיי. צבע העיניים אומר: אני (התינוקת) לא סומכת על-אף אחד, ואני רוצה לאכול את מה שאני מכירה. אני רוצה לשאול אותך משהו. היה מקרה שרצית לצאת לעבודה, או עזבת אותה לכמה זמן.
מאזינה: לא לצאת לעבודה, אבל כשאני עוזבת אותה לזמן קצר היא צורחת ומאוד קשה לה.
יונה ליאור: נכון. נכון. תראי, זה הצבע, שאני אומרת לאנשים, שזה הצבע שלא הייתי רוצה לראות בעיניים. זה הצבע של מופנמות, של הסתגרות. של משהו, שאני מפחדת מנטישה. אנחנו עוזרים להבין להורים מה המשמעות של ילד כזה. קודם כל, אני כל-כך שאת עלית לתוכנית, כי אם את לא רוצה שילדה כזאת תהיה כל הזמן צמודה אלייך, וכל דבר הכי קטן: כניסה לבית-ספר חדש, לגן חדש, לבית חדש.
מאזינה: מעברים.
יונה ליאור: מעברים. בדיוק. צריך לתת לה את הביטחון. אנחנו חושבים שילד כזה – בן עשרה חודשים, בן חודש, בן חודשיים או בן שלושה חודשים – לא מבין את מה שאנחנו חווים. אבל ילדים מבינים מגיל אפס. (הילדים למעשה), מגיל שלוש שבועות בבטן האם חווים כל חוויה. לכן, לילד או לילדה כזו את צריכה לתת ביטחון, כשאת יוצאת מהבית, ולהגיד לה: תשמעי, אני יוצאת. ללטף אותה ולחבק אותה, ולהגיד לה: אני חוזרת עוד חצי שעה או עוד שעה אני חוזרת. אבל תמיד להגיד עוד עשר דקות קדימה, ולא עשר דקות אחורנית, מפני שאת לא יודעת לאיזה פחדים נכנס ילד כזה, כשאת מבטיחה לו שאת מגיעה בשעה מסוימת ואת לא מגיעה.
זו ילדה שאת צריכה לתת לה את הביטחון הרגשי, שתלמד לאכול דברים חדשים. איך עושים את זה. עושים את זה כאשר את יושבת מולה ומראה לה, הנה אימא אוכלת. את מכניסה את הכפית שלך לפה, ואת מראה לה איך את אוכלת. את עושה תמיד את ההבעה כמה שאת נהנית מהמאכל הזה. כדי לתת לה את הביטחון ואת הרגש, כי לילדה הזאת יש את הפחד מנטישה. והפחד הזה גודל הלאה לפחדים, לדאגנות, ללחץ ולמתח. אני נתקלת באנשים האלה.
מאזינה: היא בלחץ ובמתח מהיום שהיא נולדה.
יונה ליאור: נכון.
מאזינה: (התינוקת) לא ישנה הרבה, וכל מיני דברים.
יונה ליאור: נכון, נכון. זה אומר שחייבים לטפל בדבר הזה מרגע זה. אם לא, (אז) מה שקורה זה שילד כזה גודל, ואני נתקלת באנשים שיש להם דאגנות, לחץ, מתח, פחדים, פחד לאבד שליטה. הם כל הזמן צריכים להיות "עם היד על הדופק".
מאזינה: נכון.
יונה ליאור: אם לוקחים להם איזשהו נייר ושמים אותו במקום זה סוף הדרך. זה סוף העולם. לכן, ילדה כזאת חייבת אבחון מדויק וטיפול, וכבר בגיל כזה לתת לה את הנינוחות ואת השלווה. גם, בעזרת השם, אם את מביאה מחר עוד ילד (או) עוד ילדה לאוויר העולם, לפני שאת מגיעה עם הילד החדש הביתה, אז להגיד לה: הנה, אנחנו מביאים ילד. זה לא אומר במקומך.
מנחה: יש לך חבר חדש.
יונה ליאור: חבר חדש. הנה, יש לך אח חדש או אחות חדשה. הנה, זה משהו שאנחנו רוצים, ותראי איזה כיף יהיה לנו. יהיה לנו מישהו שנוכל לשחק איתו, שנוכל לסמוך עליו, מישהו שנוכל לחיות איתו בחברותה. פשוט לתת לה את ההרגשה הזו. אבל צריך לטפל בזה גם עם ילדה בת עשרה חודשים. כי אם את עכשיו תעבירי את זה לסדר היום, או שהיא לא תקבל אבחון נכון בדרך שאני עושה את זה, אז הסיפור הגדול יותר זה כל דבר שצריך לעשות שינוי.
מאזינה: ואת חושבת שאפשר לשנות את זה ?
יונה ליאור: זה בדיוק מה שאני רוצה להסביר לך – חייבים לשנות את זה. תראי, יש באירידיולוגיה שלבים. יש את השלב של עד גיל 6, שזה (שלב) ההתפתחות של הילד. אחר כך יש את תחום באירידיולוגיה שממתג את האנשים לקונסטיטוציות. זאת אומרת, שם אותם במגירות (מתייג אותם), וזה נורא לא טוב כי צריך לעזור לזה כדי שלא להכניס אותם למסגרת מסוימת.
מאזינה: כן.
יונה ליאור: והבעיה הכי חשובה זה שאת צריכה לקחת בחשבון (שיש) שינויים בכל דבר שאת צריכה לעבור. נגיד, למשל, שמחר, בעזרת השם, את צריכה ללכת לבית-חולים בשביל ללדת. בשבילה זו תהיה טראומה הכי קשה שיכולה להיות. אז צריך לטפל בתהליך הזה, ולעזור לילדה הזאת, וגם להורים, ולתת לה את הביטחון שתמיד יהיו שם בשבילה.
מאזינה: את צודקת. אין לי מה להגיד. זה באמת מאבחן את ההתנהגות שלה.
יונה ליאור: כן. אבל זה צבע העיניים שלה, והצבע העיניים שלה הולך (ומצביע על זה), שאחר את יודעת מה היא תחפש – רק מתוקים. רק מתוקים.
מאזינה: היום היא אוהבת מלוח.
יונה ליאור: כן. את יודעת, המלוח והמתוק זה הנגטיב והפוזיטיב. זה כמו השחור והלבן.
מאזינה: או.קיי..
יונה ליאור: אבל קחי בחשבון שעדיף לטפל בילדה הזאת, ועדיף יום אחד לפני כל עוד יש לך את האפשרות לשלוט בדבר. כי אחר כך היא יכולה להגיד לך שהיא לא סומכת (עלייך). תראי, הצבע עיניים שלה זה אומר: היום אני לא סומכת על אף אחד, רק על עצמי.
מאזינה: כן. זה נכון.
